"בפנינו הזדמנות נדירה", הבטיח לפני כמה ימים פרסום ברשת. "יחד עם חיילינו השבים בגאון לנחלתנו שבדרום נירתם להוספת אלף דגלי ישראל לאתרים ברצועת עזה. כל דגל עולה 18 שקל. להשתתפות לחצו כאן".
מאחורי הפרסום עומדת "ריבונות", תנועה שלא שמעתי על קיומה עד השבוע. מנהיגות התנועה הן נדיה מטר ויהודית קצובר, שתי דמויות צבעוניות מהפגנות המתנחלים לפני 30 שנה. התנועה קוראת ל"שיבתנו המלאה, הריבונית והמוסרית, לעזה".
אני מציע לא למהר ללעוג לנשים האלה. יום אחד נגלה שהן מדברות מגרונו של ראש הממשלה.
70 יום נמשכת המלחמה בעזה. היא יותר ארוכה, יותר מפרכת ויותר עיקשת ממה שמישהו בממשלה או בצבא העלה על דעתו. היא מביאה איתה שפע גילויים של גבורה, הקרבה, סולידריות; התגייסות לאומית מלאה ולצידה פוליטיקה צינית, גרוטסקה, איוולת. בצה"ל מבינים שהזמן אוזל. האמריקאים לוחצים לסיים, אבל הם אינם הלוחצים היחידים. הדיבורים על חיסול חמאס התחלפו בדיבורים ריאליים יותר, על ריסוק של עיקר הכוח הלוחם שלו, כולל רוב שדרת הפיקוד, ופירוק חלק מתשתיות הטרור. ייתכן שאלה היו הציפיות של גורמים בצבא מלכתחילה, אבל הן טבעו ברטוריקה החסלנית של הדרג הפוליטי ובמונולוגים הנלהבים של האלופים באולפנים.
הניצחון, אמר לי השבוע קצין בכיר, יהיה בחזרה של התושבים לבתיהם בעוטף. למרבה הצער, גם זה עדיין רחוק מהישג יד.
הטור המלא במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
