“התחילו לי מחשבות על מה יהיה פה אחרי שנצא והאם אפילו הילדים הקטנים בעזה הם רעים או שאחרי טיהור עזה אולי יהיה פה עתיד יותר טוב, אבל אני חושש שבגלל שאנשים נלחמים לשם נקמה זה לא יכול לקרות. דיברתי עם ב’ והוא המליץ לי לחכות עם המחשבות האלה. ‘כרגע תילחם בשביל שאתה והחברים שלך תחזרו בשלום’. הוא צודק”
- מתוך יומנו של רני תמיר, 7.11
בר ביום הראשון לשבעה על בנם הבכור, סמל רני תמיר (20), לוחם בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, שנפל בקרב בצפון הרצועה, הבינה אמו, שרון, שעליה לפתור את בעיית הבוץ שמביאים המבקרים הביתה. היא ביקשה מבני הדודים של רני לקנות עבורם שטיחים לניגוב הנעליים ולא העלתה בדעתה שהם ימצאו דווקא שני שטיחים עם הכיתוב "אנחנו תמיד בשנ"צ". כל מי שמגיע, משפיל מבט וקורא, לא יכול שלא לחייך. בדיוק כמו שהיא הבטיחה לו בהספד שנשאה מעל קברו. יהיה זוועה, אבל נחזור להיות משפחה שמחה.
הכתבה המלאה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 11:11, 04.01.24
