"לא קר לך?" הגבר בחליפת הצלילה השחורה־צהובה צועק לי. הוא ממשיך לגרור את גלשן הרוח שלו על החול לכיוון המים, נראה מאוד מרוצה מעצמו ומההבחנה המבריקה שזרק לכיווני. "מה אתה אומר, איינשטיין", אני חושבת וממשיכה להניף את הזרועות שלי למעלה ולמטה במאמץ עלוב להתחמם. אני עומדת מול הרוח הקפואה לבושה בביקיני והשפתיים שלי כל כך כחולות שעוד שנייה אני איראה כמו אורסולה מ"בת הים הקטנה", "אתה באמת חושב שייתכן שאני סובלת מקור?"
"שלא תחטפי דלקת ריאות", קורא לי הגבר בחליפת הצלילה בעודו נכנס למים, ולרגע אחד אני תוהה אם הוא פשוט חושב שאני תימהונית שצריך לדאוג לה. לכל חוף ים שמכבד את עצמו יש את המוזרה הרשמית של החוף, בדרך כלל אישה עם הזרקת שפתיים מוגזמת שעומדת בשקיעה עם כוס נס ורוקדת סמבה לבדה עד שמחשיך. ואם את לא יודעת מי המוזרה של החוף שלך, יכול להיות שזו את.
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן