את רחבת הדשא בלב שכונת נאות הנביאים בשדרות, ואת בית הכנסת הקטן שפועל במקלט שבה, צפויים למלא בבוקר החג ילדים וילדות רבים כשספרי התורה בידיהם ושקיות הממתקים בכיסיהם, והם שרים בקול "שישו ושמחו בשמחת תורה", ומצרפים למעגלי הריקודים את העוברים והשבים. בבית הכנסת "ברית שלום כהנים", שכאן מכנים "בית הכנסת של הרב אזולאי", יצפו לחוגגים הרבים, אך המתפללים יודעים כי השמחה תלווה בתחושה מורכבת אחרי האסון שפקד את שדרות ואת יישובי עוטף עזה במתקפה הרצחנית של חמאס בדיוק שנה קודם לכן. כמה שלא ינסו לשמוח, לשכוח אי־אפשר.
חמישה מאלה שהיו שם בשמחת תורה הקודם נפגשו שוב באותו מקום, שנה אחרי, כדי לדבר על היום ההוא. בדרכו לתפילה פגש רב בית הכנסת את אמיתי אורים, חייל בסדיר, תושב שדרות, שהיה חמוש, וביקש ממנו לבוא להתפלל איתם כי ייתכן שבעיר מסתובבים מחבלים. הוא הסכים. "זה היה נס. בלי אמיתי והחמוש הנוסף שהיה, כולנו היינו נטבחים", אומר אוריאל פוזיילב (83), אב לשניים וסב לשבעה נכדים ושלושה נינים, שמתפלל בבית הכנסת כבר יותר מ־30 שנה ומתלוצץ כשהוא מגדיר את עצמו "צעיר בית הכנסת".
הפרויקט המיוחד מחכה בגיליון החג של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
