קלוד כבר די קרוב לכתיבת טור אישי לא רע שלי, שאף אחד לא ירצה במיוחד לקרוא. למה? קודם כל, כי אתם נאמנים לי, ברור? שנית, כי קלוד כתב אותו ולא בן אנוש, ולכן זה לא מעורר בנו שום אמוציות. כלומר מה, בא לכם להתווכח עם קלוד? להגיב לו? לתת לו לייק? לשנוא אותו? זה הרי ירגיש די טפשי, לריב עם פיסת תוכנה. זה ירגיש כמו לנבוח על הירח. אנחנו מעוניינים להיכנס למעורבות רגשית – אהבה, שנאה, אימוג'י של אגודל מורם – עם בני אדם, בעיקר כי אנחנו מאמינים שהם באמת מסוגלים להיעלב מאיתנו, ומה הטעם אם לא.
וחוץ מזה, תראו, מה הסיכוי שקלוד באמת יצליח לבוא עם רעיון טוב? מה הסיכוי שתגידו לקלוד, "תן לי איזו הברקה למותחן אימה שובר קופות" וקלוד יגיד "סיפור על ילד חמוד שטוען שהוא רואה אנשים מתים, ובסוף הסרט מתברר שהמבוגר היחיד שמאמין לו – בגילומו המשכנע של ברוס וויליס בשיאו – היה בעצמו מת כל הזמן הזה?"
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
