"איזה דייט גרוע זה היה", היא אומרת לי. "מה", אני אומרת, "הוא לא היה חתיך?" ולרגע אחד יש בזה משהו מתוק, לשאול את השאלה הזו שהיינו שואלות כשהיינו בנות 20 פלוס. אז, בימים הרחוקים שעוד חשבנו שמראה חיצוני זה הדבר הכי חשוב שיש, שאם הוא חלילה לא מעיר בנו תוך שנייה אחת את הניצוץ הזה שגורם לנו לפנטז איך אנחנו משעינות אותו על המראה של השירותים וקורעות ממנו את הכפתורים של החולצה בשיניים, זה אבוד.
עכשיו שתינו בנות 50 פלוס, וכמעט כמו בכל תחום בחיים, למדנו להנמיך טיפה את הציפיות שלנו. זה לא ממש להתפשר, דווקא בגילנו אין לנו שום סיבה להתפשר, יש לנו כבר ילדים משלנו ובית וקריירה. כל בן זוג שנכניס לעולם השלם שלנו צריך להיות סוג של בונוס מהנה. זה יותר לעשות תיקוני בונסאי קטנים, לקצץ את שיח הפנטזיה הפרוע למשהו שאנחנו יכולות לשים בגינת החיים הקטנה והשלווה שלנו.
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
