היו יותר מדי סיבות לבכות ביום השנה ל־7 באוקטובר, אבל התרעת דמעות חריגה במיוחד נרשמה ברגע שבו עלתה אגם בוחבוט לבמה של טקס הזיכרון הלאומי בפארק ומוססה לבבות ורייטינג עם ביצוע פנומנלי של 'מינהאר לי משיתי', ("יא מאמא"). השיר של עידן רייכל ושמעון בוסקילה מרגש בבסיסו, אבל היה שם משהו מיוחד שהעביר בשלוש דקות את בוחבוט ממעמד של כוכבת הדור החדש לזמרת ממלכתית כבר בגיל 21, כיסא ליד שלמה ארצי ושלום חנוך שהופיעו בטקס. "אבל אף אחד כמעט לא יודע שכל השיר נאבקתי בעצמי", היא אומרת, "כדי לא לקרוס".
זו גם הייתה ההופעה הקשה בחייה. "היה שם משהו אחר. לפני שעליתי לבמה הייתי לחוצה בטירוף, התרגשתי מאוד. לפני הכל זה בכלל לעמוד שם, המעמד הזה, שלום חנוך ובועז שרעבי איתי מאחורי הקלעים, שנייה לפני שאני עולה. מבחינתי זה כבר מרגש בטירוף. סוג של אירוע .ואני עומדת שם וחשבתי שאני מייצגת משהו מאוד חשוב בסוף, מאז המלחמה הרבה ילדים ובני נוער נשארו גם בלי אמא וגם בלי אבא, לבדם בעולם. המחשבה לייצג משהו כזה, באמצעות השיר, נתנה לי תחושה שיש לי הרבה אחריות על הכתפיים. לאורך כל הנאמבר, שלוש דקות, אני מחזיקה בגרון את הבכי ואומרת לעצמי, רק שאני לא אבכה, רק שאסיים את השיר. מנסה להמשיך".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן