הגיע הזמן להעלות על הדעת את הבלתי יעלה על הדעת. אני יודע, יודע. זה לא יעלה על הדעת, אז איך נעלה? אבל לפעמים, כשדברים לא עולים על הדעת צריך לעזור להם עם איזו דחיפה קטנה. למשל – בואו ננסה יחד – לא יעלה על הדעת שהחטופים לא יחזרו. אף פעם. שלא תהיה שום עסקה נוספת, שהזמן יחלוף, ואז עוד זמן, ואז כבר יהיה ברור לכולם שבעצם אנחנו לא מדברים בהכרח על אנשים חיים אלא על 101 רון ארדים, ובסוף, בעוד דור־שניים, סיכת החטופים תהפוך לפריט אופנתי מגניב של ילדים שאין להם מושג ועושים ממנה ספטום לאף.
לא יעלה על הדעת? בסדר. בדיוק כמו שלא יעלה על הדעת שהמלחמה לא תיגמר השנה, או בשנה הבאה, או בזו שאחריה. שלא תהיה ברירה אלא לבוסס בבוץ הלבנוני וברצועה העזתית ובממ"ד, ואלא לאבטח את המתנחלים שלא חיכו לשום אישור מיוחד כדי להקים מחדש את יישובי גוש שפיר, ולא יעלה על הדעת שהילד שלי עוד ישרת שם ואולי, חלילה, ייפצע או ימות שם. כמו שלא יעלה על הדעת שלא תקום לעולם ועדת חקירה ממלכתית למחדל 7 באוקטובר, וגם לא יעלה על הדעת שאף אחד מהאחראים הפוליטיים לא יכיר לעולם באחריותו למחדל או יפנה את מקומו. ולא יעלה בשום צורה על הדעת שהממשלה שתחת משמרתה אירע האירוע הנורא הזה – וכל שיטפון הטרגדיות והמוות שבאו בעקבותיו – תיבחר לקדנציה נוספת, ואולי לעוד שתיים־שלוש. ולא יעלה על הדעת שמירי רגב ועידית סילמן – לא חשוב בכלל מה, אבל אנחנו יודעים על זה בוודאות שני דברים: שאלה יהיו מירי רגב ועידית סילמן, ושזה לא יעלה על הדעת.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
