אני עומד מול כניסת הבית שברחוב פרוּג 15 בתל־אביב, רחוב קטן שמחבר בין הרחובות פרישמן וגורדון. זהו בניין צנוע למראה בעל שלוש כניסות; שלוש קומות בלבד לבניין; קווי הבנייה ישרים ונטולי קישוט, המרפסות מרובעות ואחידות. נדמה שלתכנון הבניין הזה נדרשו לאדריכל רק שני מכשירים: עיפרון וסרגל. למרות 90 השנים שחלפו מאז הושלמה בנייתו והשינויים שחלו בו, עדיין משדר הבניין את מה ששידר, על פי תצלומים, בימים הראשונים לבנייתו: צניעות כלפי הרחוב ואחידוּת שוויונית בין הדיירים לבין עצמם. אילו הבניין הזה היה יכול לדבר, הוא היה אומר, "ראו כמה צנוע אני", וגם "ראו כמה דומים זה לזה הדיירים הגרים בי".
הבניין הזה הוא 'מעונות עובדים הו"ד'. האדריכל שתיכנן אותם היה אריה שרון (נולד ב־1900 בשם לודוויג קורצמן), שלמד ועבד ב'באוהאוס' בדסאו גרמניה (1926־1929). הבניין הושלם בשנת 1934, ובאותה שנה נולד בתל־אביב הילד יעקב שבתאי, שיבלה שם את ילדותו. שבתאי לא רק גדל במעונות עובדים, הוא גם כתב עליהם רבות. לא קשה לזהות את המקום כמשכנה של משפחת גולדמן ברומן 'זכרון דברים' או כבית הוריו של מאיר ליפשיץ ב'סוף דבר'. כבר הסיפור הראשון בספר הסיפורים הראשון של שבתאי — הסיפור 'אדושם', בספר 'הדוד פרץ ממריא' (1972), ממוקם שם בלי ספק, גם אם הם לא נזכרים בשמם.
אני עומד מול הבנייה גלויית הלב, הבהירה הזו, מופת של "העיר הלבנה". אחר כך אני פוסע מספר צעדים דרומה ופונה מערבה ברחוב פרישמן. שם מתגלה כי לבניין הזה יש צד נסתר. יש לו חצר פנימית, שאי־אפשר לשער את קיומה כשעומדים ברחוב פרוג. צורת הבניין היא כשל האות ח' שפתוחה מעט לכיוון דרום. הבית, שמשדר צניעות לכיוון הרחוב, מסתיר מגרש פרטי. כיום מותקן במקום שער ברזל המאפשר רק לדיירי המקום להיכנס פנימה. לפני כמה שנים מישהו ריסס כתובת גרפיטי ליד השער שלשונה "דברו עם השכנים שלכם". הגרפיטי הזה הוא התחלה מצוינת לדיון ביצירתו של יעקב שבתאי וברלוונטיות שלה גם היום.
הכתבה המלאה מחכה במוסף הספרות והתרבות בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
