אביבי: אז איך אנחנו מכירים בעצם? אני לא אוהב להגיד מהתעשייה, גם לא מהברנז'ה, אפשר לומר שמהמקצוע.
גפן: הייתי יח”צנית בערוץ הילדים ואתה היית אחד ממקימי הערוץ. אני גם לא ברנז'אית, אני די בודדה.
אביבי: גם אני.
גפן: בגלל ששיחקת ב"החמישיה הקאמרית", חשבתי שיש לך חבורה.
אביבי: את לא היית ב"לול", עם אריק איינשטיין ואורי זוהר ובועז דוידזון?
גפן: לא, למרות שכולם היו חברים שלי. לפעמים הייתי איתם ביחד, אצל אריק, אצל אורי, אצל בועז. אבל אף פעם לא בקליקה, לא הייתי בפנים. מתי בעצם גילית שאתה לא ברנז'אי ולא בקליקה?
אביבי: מה, שאני בודד? לא, בודד זה לא מדויק. שאני לבדיסט?
גפן: סוליסט.
אביבי: יותר לבדיסט מסוליסט. לסוליסט יש שיק כזה.
גפן: נו, ומה אכפת לך שיהיה לנו שיק?
אביבי: סבבה, אז שנינו סוליסטים שיקים. אני אולי נראה נגיש, בגלל השחקנות, אבל מתחבר נורא־נורא לאט. לוקח שנים עד שאני מסכים לחשוף את העומקים, לתת אמון. נראה לי שגם את אדם יותר אינטימי, של אחד על אחד.
גפן: לא יודעת אם אני בן אדם אינטימי, כי אני די חשופה בצריח. אבל גיליתי בשנים האחרונות שאני לא יכולה להתמסר עד הסוף.
אביבי: סליחה, מה אמרת? שנינו גם עם בעיות שמיעה.
גפן: שמתי לכבודך את מכשירי השמיעה שלי. כולם מתביישים בהם, לא מבינה למה, צריכים להודות לטכנולוגיה הנפלאה הזאת. סבתא שלי לא שמעה כלום, היא חיה עד גיל 100 וכל הזמן שאלה: "מה? מה?" אז גם דיברנו איתה פחות. לא קל להתרגל אליהם, אבל באמת שזה פותח אותך חזרה לעולם.
אביבי: תכף גם תהיה לך חבורה.
הכתבה המלאה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן