איראן מאותתת פומבית שהיא לא רוצה להיכנס למלחמה, גם אם חיזבאללה מבקש. הארגון עצמו נראה מוכה, אחרי השפלה שלא נראתה עשרות שנים. כוחו צומצם. זהו חלון של הזדמנות שנוצר. אם הצעת ביידן־מקרון מקובלת על חיזבאללה, לכאורה הוא מסכים להפסיק את המלחמה בצפון ללא כל התחייבות לעזה. דגש על "לכאורה". זהו הניתוק האסטרטגי שישראל חיפשה מראשית המלחמה, הפסקת איחוד הזירות הצפונית והדרומית. למעשה, זהו ריסוק המשוואה שנסראללה בנה עם ההתקפה על ישראל ב־8 באוקטובר. הישג חשוב, אבל הנה הבעיה: הפסקת האש הזו היא ל־21 יום בלבד, ולכן עשויה להפוך למלכודת. אם ישראל אומרת כן האש עוצרת, בלי שחיזבאללה מסיג את כוחותיו מעבר לליטני. אגב, החלטה 1701 היא רק "הבסיס" לפתרון הדיפלומטי, כתבו ביידן ומקרון; זה מאפשר להגיע להסכם שייטיב עם חיזבאללה ללא יישום מלא של ההחלטה.
"תעצרו עכשיו, כשהוא מושפל", אמר לי לבנוני, "לפני שהוא משתקם. תדעו לכם: הוא עוד ינסה לעשות לכם הפתעה. כדי להציל את כבודו ולהראות לכם. ואז יהיה לכם הרבה יותר קשה לעצור". מעבר לטיעון הזה, השאלה החשובה היא האם האמריקאים יכפו על ישראל, או ינסו לכפות עליה, את הפסקת המלחמה. במערכת הביטחון מעריכים כי מרחב התמרון הוא של יממות, אולי שבוע; בתוך הזמן הזה, או שייווצר חלון אמיתי להסדרה או שההסלמה תהיה עם פוטנציאל אזורי. לא יהיה אפשר למשוך זמן עוד ועוד, כמו בעזה. וגם לא יהיה ניתן לנהל מלחמה אזורית ללא תמיכה אמריקאית עזה.
הכתבה המלאה מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
