זה יהיה טור שונה, אבל לא יכולתי שלא לכתוב אותו. ראשיתו בכך שהייתי בצפון בסופ"ש. הצפון ניעור בימים האלה וחוזר לחיים. המפונים כבר מתארגנים לשובם הביתה. מנכשים. מנקים. האזעקות שהיו נשכחות לאיטן מלב. במהירות שיש בה יופי, כמעט התרגלנו לעובדה המדהימה: סוריה קרסה אל תוך עצמה וחיזבאללה ניגף מפנינו. מחבלי רדואן נסו. מנהיגי חיזבאללה, אלה שנותרו, חתמו על הפסקת אש.
ואני מסתובב פה, הצפון יפה כל כך ושקט כל כך ומרגש כל כך, ומכריח את עצמי לא לשכוח את אלה שהביאו לנו את השקט הזה. את אלה שלא שבו מהמערכה. אסור ויהיה זה לא מוסרי לחזור לשגרה בלי להבין שהיא נקנתה בדם הגיבורים האלה, שוויתרו על הכל בשבילנו.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן