נתניהו נאבק לא רק על המחיר שהוא נדרש לשלם בעסקת החטופים, אלא בעיקר על המחיר שיידרש לשלם אם וכאשר העסקה תתבצע. מדברים על מספר האסירים שישוחררו ועל איכותם ומסוכנותם. מדברים על השתלבות של חמאס בממשל פלסטיני עתידי. אלה מחירים לא פשוטים לביטחון המדינה. אבל את נתניהו מטריד גם, ואולי בעיקר, המחיר הפוליטי. ממשלתו בסכנה; הישרדותו בסכנה; המורשת שלו בסכנה.
התוכנית האמריקאית הגדולה צופנת, אם תתגשם, לא מעט ברכה לישראל. מה שנפתח בהסכם השלום עם מצרים וירדן ובהסכם אוסלו, וזכה לתנופה משמעותית בהסכמי אברהם, יושלם בהסכם הנורמליזציה עם סעודיה. לא פחות חשוב מזה, המאבק נגד הגרעין האיראני ייעשה בתמיכתה המלאה של ארצות־הברית. זה בניגוד לעצת אחיתופל שנתן נתניהו לטראמפ, שהובילה לפרישה אמריקאית מההסכם ולהפיכת איראן לאימפריה צבאית אזורית, על סף הגרעין, ובניגוד לחולשה שגילו כלפי איראן אובמה וביידן.
אפשר להבין מדוע נתניהו רואה בעיקר את המחירים. קשה יותר להשלים עם השקרים שהוא מפזר בכל הנאומים שלו והניסיונות שלו להוציא מהכלים את קטאר, את מצרים ואת אמריקה. מוטב היה שיאמר בגלוי: התוכניות האלה לא בשבילי.
כדי שעסקת החטופים, הצעד הראשון בתוכנית הגדולה, תתבצע, יידרש עיגול פינות. קראתי לזה ישראבלוף וחמאסבלוף: ישראל תשקר לעצמה שהמלחמה תתחדש וחמאס ישקר לעצמו שימשיך לשלוט בעזה. הדרך עוד ארוכה.
הטור המלא של נחום ברנע במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
