קשה שלא לחשוב על ההקשר העכשווי שמתעורר עם המושג "ג'נוסייד", בטח עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל בעזה. נדמה שבכל מקום שבו תניחו אצבע בעולם המערבי, תיתקלו במפגינים פרו־פלסטינים נושאים שלטים המאשימים את ישראל בג'נוסייד. בילסקי אמנם מרחיקה אל תקופה אחרת, שבה יהודים, ובהם לא מעט ישראלים, היו קורבנות לרצח עם שיטתי, תרבותי כמו גם פיזי. אלא שעתה ישראל מואשמות בביצוע רצח עם, ויהודים רבים בעולם המצדדים במדינה מואשמים לכל הפחות כמי שתומכים ברצח עם.
פרופ' ליאורה בילסקי, נרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב והמנהלת האקדמית של 'מרכז מינרבה לזכויות אדם', שהוציאה את הספר "איך אומרים ג'נוסייד בעברית? שלוש קריאות במשפט אייכמן" (הקיבוץ המאוחד), מסבירה: "הספר נכתב במשך שנים, וכאשר כתבתי המלחמה בעזה עוד לא פרצה. אבל שאלת הג'נוסייד התרבותי החלה עוד לפני משפט אייכמן ולפני המלחמה הנוכחית. אני גם לא חושבת שישראל מבצעת ג'נוסייד. אני חושבת שהשימוש במושג נעשה אינפלציוני, כמו שאם היום לא אומרים על דבר שהוא מדהים זה לא שווה. מבחינה משפטית, פשע נגד האנושות או פשעי מלחמה איבדו את היוקרה שקיבל הג'נוסייד, שנחשב ל'פשע הפשעים'. אגב, השאלה אם פעולת ישראל היא ג'נוסייד או לא איננה השאלה היחידה לגבי מוסריות המלחמה בעזה".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן