יש שתי מילים שארה"ב רוצה להשיג מהפסגה שהחלה אתמול בקטאר: "פריצת דרך". המילים הן מה שחשוב כרגע. הרי יומיים אחרי הפסגה, או שבוע, הכל יכול להתפוצץ. יחיא סינוואר יכול להמשיך להתעקש על נסיגת צה"ל לפני כל מו"מ. נתניהו יכול לחזור ולהיתלות בסינון ובדיקת כל הפליטים הפלסטינים שיחזרו לבתיהם בצפון הרצועה. חיזבאללה יכול להגיב, ולהבעיר את המזרח התיכון.
בבית הלבן ובמחלקת המדינה מכירים היטב את המידע שמגיע: חיזבאללה ואיראן רוצים בתגמול, ובנקמה. לא בהפגנת כוח. הם רוצים להרוג. נחושים להרוג, אמר לי גורם אחד. הלבטים האיראניים שונים מאלה של נסראללה, מעריכים בישראל. זה לא מקרי שהאיראנים הימהמו על רצונם לשלוח שליחים לוועידה בדוחא. זו דרכם לומר: אם תהיה פריצת דרך, וחמאס יינצל ויקבל פסק זמן, זה בזכותנו. ואם הכל יקרוס ויבער, זה משום שתביעותינו לא נענו. חיזבאללה, לעומתם, רוצה להגיב בכל מקרה. השחקן המעורפל והנסתר ביותר הוא כמובן יחיא סינוואר. הצד הישראלי מלופף בצרות הקואליציוניות של נתניהו, במחיר הדמים של השותפות עם הימין הקיצוני. הרי מה רצה בן גביר בעלייתו השבוע להר הבית, בגיבוי ההשתטחויות והתפילות על ההר, אם לא לחזות בקריסת המגעים בעבור סערת דם ואש? יש תשובה, כמובן: הוא גם רצה בהשפלתו האישית של נתניהו.
הכתבה המלאה מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן