ידידיה בוסקוביץ יכול היה להיות עכשיו בישיבה וללמוד תורה. במקום זה הוא לומד איך לפתוח זיג ולהילחם בשטח בנוי. ולא שמישהו הכריח אותו. הוא בחר בזה. הנער הירושלמי בן ה־18 למד כל חייו במוסדות חרדיים. אך למרות שהתגייס לשירות קרבי, לא ויתר על לימוד תורה. חלק בלתי נפרד מהמסלול של לוחמי נצח יהודה, כמו גם הפלוגות החרדיות של הצנחנים ("חץ") ושל גבעתי ("תומר"), הוא שעת לימוד תורה ביום. "כבר ביום הראשון לטירונות מצאתי לי חברותא ללימוד, מישהו מהפלוגה שלי. התחלנו את מסכת מגילה, ועוד חמש דף אנחנו מסיימים", מספר בוסקוביץ בעיניים נוצצות, וכשהוא אומר "חמש דף" במקום "חמישה דפים" אתה מבין שהתאקלם היטב בצה"ל. "הראיון הזה", הוא אומר, "זה חלק מהשליחות שלי: להראות שאפשר לשלב אורח חיים דתי בצה"ל".
בשבועות האחרונים הצלם יובל חן ואני פגשנו חמישה חיילים חרדים שבחרו לעזוב את הישיבה ולהתגייס לשירות קרבי, ועוד קצין שחזר בתשובה, אבל לא הניח את נשקו. הם לא עשו זאת מתוך ניכור לעולם התורה – כולם קשורים בעבותות למקום שבו גדלו – אלא מתוך ידיעה שאין ברירה אחרת. "אנשים מתו כדי שאני אוכל לחיות פה, ממלחמת השחרור ועד לחרבות ברזל. הגיע הזמן שאתן את החלק שלי", מסביר שמואל עמר, מפקד בפלוגה המסייעת של נצח יהודה, שנלחם בעוטף ב־7 באוקטובר ואחר כך גם בעזה.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן