"כל כך הרבה אנשים השתנו לגמרי ב־7 באוקטובר, זה כאילו שהלב נפתח בבת אחת וכל האמת העצובה של היקום פלשה פנימה והציפה אותו. אז כן, אנשים כמו דיסטל מרגישים אשמה עצומה, הם חשים חרטה, הם מרגישים שאלוהים כעס עליהם והמטיר עליהם עונשים כדי שישתנו וילמדו את הלקח. ופתאום, בסופר הממוזג, אני שוב ב־6 באוקטובר. עם החשד הזה שאני בטח חוגגת היום עם טוסטוני קוויאר כי אני מהשבט שלא אכפת לו מכלום.
שזה אגב אותו החשד כלפי חווה חברה שלי, מהציונות הדתית, שגרה במעלה־אדומים. בה חושדים שהיא בטוח מטורללת ומשיחית וזוממת ליישב את גוש קטיף בגורדי שחקים של גינדי. והיא? בכלל דואגת לבן החייל שלה בעזה, ומצידה שיסיימו את המלחמה היום. החשד הורס לנו הכל, הוא גורם לנו לא לבטוח באנשים גם כשהם מנסים לדבר איתנו בכנות או לפנות לליבנו. הוא משאיר אותנו באותה נקודה. החשד הוא שער ברזל סגור ולא סולח שלא נותן לשום שינוי לעבור דרכו". הטור המלא במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 11:36, 04.01.24