המציאות בוערת, ואתם נמלטתם לשחקים. אתם בדרך לאמריקה. רעייתכם – כרגע בפיג'מה פוטוגנית – כבר אמרה פעם "ושהמדינה תישרף", והנה; המדינה נשרפת – פיזית נשרפת, השבוע השריפה הגיעה לבניאס – ואתם באוויר. השריפה מתחוללת במציאות, ומה לכם ולזה. אין מציאות. אתם מעליה.
אין ולא היה שום מחדל שקרה במשמרת שלכם, סתם לא התעוררתם כי לא העירו אתכם. וגם אם היה, לא תהיה שום ועדת חקירה שתחקור. מחדלים וועדות חקירה הם עניינים מציאותיים, ומה לכם ולזה. אין שום חטופים, ואם יש, הם סובלים ולא מתים, ואם מתים, זאת המציאות – ומה לכם ולה. תמיד אפשר להוציא הודעת השתתפות בצער מגובה 30 אלף רגל, איפשהו בין הצילומים. ממרום שבתכם שם למעלה, החטופים אפילו לא על הרדאר. יכולתם, אולי, לעשות יותר למען החזרתם; יכולתם להפוך עולמות, להפסיק מלחמות, להסיט צבאות, לשלוח משלחות בהולות, לגייס כל כוח עלי אדמות. אבל לא עשיתם הרבה מזה. למה? כי זו המציאות, ואתם לא מחויבים לה.
הטור המלא מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן