אני פוגש מילואימניקים בסבב שלישי. חלקם נפצעו וחזרו לקרבות. בתשעת החודשים האחרונים הם היו בעיקר בלחימה. לחימה עזה. אין שם אחד שלא נטל חלק בתקריות קשות. רבים מהם איבדו חברים. המשא כולו נופל על כתפיהם. התמיכה בהם דעכה. אחוזי ההתייצבות, מטבע הדברים, יורדים. לא כולם מסוגלים להילחם מעל חצי שנה כשיש להם ילדים בבית, עסק עצמאי או לימודים. המלחמה הזו ארוכה יותר מכל מערכות ישראל מאז מלחמת העצמאות.
אני מקבל עשרות פניות ממילואימניקים מדי שבוע, והמום לגלות שעדיין לא כולם הבינו שהגישה כלפיהם חייבת להיות מחבקת, מקבלת ומיטיבה. יש כל מיני בעיות בירוקרטיות שהם עדיין נתקלים בהן. משהו עמוק חייב להשתנות.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן