שתי דקות מאחוזת הענק הג'ורג'יאנית של טיילור סוויפט, מזדקן לו הבית החד־קומתי הקטן של הבמאי בילי ויילדר המנוח, מהיהודים שברחו מגרמניה והפכו את הוליווד למה שהיא. "האופטימיים מתים כרגע בתאי הגזים באושוויץ. הפסימיים משתכשכים בבריכות השחייה שלהם בבוורלי־הילס", הוא העיר אז. אני מציץ לחצר שלו בכל פעם שאני עובר כאן, בשדרה עם הדקלים הכי גבוהים והשמש הנצחית. אני מדמיין אותו בשנת 45', מקבל את הבשורה שאמו וסבתו הושמדו במחנות, ואחר כך מביים קומדיות, מהמצליחות בהיסטוריה. כבר עשר שנים אני אוהב ללכת כאן ברגל, בעיר שאף אחד לא הולך בה ברגל ולכל חצר שאמורה לתת תקווה יש סיפור מטריד.
הוליווד אוהבת יוצרים ישראלים, היא טוענת שאנחנו בלגן ששובר את הכללים, ושהקהל הישראלי הוא הנוירוטי ביותר בעולם, משתעמם בקלות, אז צריך להיות נועז מולו, אבל הוא גם אובססיבי למדורת שבט מיינסטרימית. זה שילוב שקשה למצוא על מסכים אחרים בעולם.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן