אם תהיה עסקה, היא תהיה כרוכה בהכרח בישראבלוף מהצד שלנו ובחמאסבלוף מהצד שלהם. היא לא תאמר במפורש שהמלחמה נסתיימה, אבל תכלול הפסקת אש ארוכה, שאחריה, אם חמאס לא יפר אותה, יהיה קשה מאוד לפתוח במלחמה מחדש; היא לא תאמר במפורש שהרשות הפלסטינית תקבל את השליטה בעזה ושהמשא ומתן המדיני יתחדש, אבל היא תפתח את הדלת לתהליך הזה; היא לא תאמר במפורש שחמאס יאבד את היכולות השלטוניות שלו בעזה אבל תחתור לכך. בצד החיובי, היא תחזיר חטופים ותאפשר חזרת ישראלים לעוטף ולגבול לבנון. ישראל תקבל סולם לרדת בו ממלחמה שהגיעה למבוי סתום.
בצבא מבחינים בין פירוק יכולות להשמדת יכולות. טיפול במכונית, לדוגמה: ההבדל הוא בין הוצאת המנוע להריסת המנוע. במבצע חומת מגן, למשל, פורקו יכולות של חמאס בגדה אבל לא הושמדו. במלחמה בעזה צה"ל פירק יכולות. הוא לא ישמיד אותן בשלב המלחמה הנוכחי.
עסקת חטופים תסלול את הדרך לעסקה הגדולה יותר, זאת שהתבשלה בין הבית הלבן, סעודיה, האמירויות ומצרים. ישראל אמורה לקבל בעסקה נורמליזציה עם סעודיה. יותר מזה – מעמד של כבוד בקואליציה סונית פרו־אמריקאית. היא אמורה לשלם בהכרה מחודשת במוסדות הפלסטיניים ובפתרון שתי המדינות. נתניהו לא רוצה ולא יכול להסכים לחזון הזה, ובכך הוא מסיג לאחור את המהלך כולו: אין קואליציה, אין סעודיה, אין שיקום עזה, אין בעל בית בעזה, אין אמריקה. יש חמאס בעזה, יש חיזבאללה על הגבול בלבנון, התושבים לא חוזרים.
השבוע נתניהו התגרה בקטארים, במצרים ובאמריקאים. אלה לא היו פליטות פה: אלה היו נינג'ות שהונחו על הכביש כדי לפנצ'ר את התהליך. נתניהו הוא מלך הנינג'ות.
ייתכן שתימצא נוסחת ביניים. אף אחד מהמעורבים לא בנוי למלחמה שאין לה סוף. בעיקר לא בנויים לה החטופים והחטופות, הם ומשפחותיהם.
מתוך הטור המלא של נחום ברנע במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
