ב־25 במארס בשנה שעברה הודיע יואב גלנט שהוא מתנגד לקידום ההפיכה המשפטית. ראש הממשלה נתניהו פיטר אותו. בליל 26 במארס געשה המחאה ברחובות, ועד אור הבוקר, היה ברור שהחקיקה נבלמה. ביום רביעי השבוע זרק שר הביטחון פצצה עם טיימר ללב הזירה הפוליטית הישראלית. הנאום שבו הודיע כי לא יתמוך בשום חקיקה בנושא הגיוס שאיננה מוסכמת על "כל חלקי הקואליציה" (דהיינו בני גנץ וגדי איזנקוט), לא פחות דרמטי מזה שנשא לפני 11 חודשים. אולי יותר. בשום שלב, לא היה סיכוי שהממשלה תיפול על ההפיכה המשפטית. לכל היותר, היא הייתה גונזת אותה. אך במקרה של חוק הגיוס והחרדים, מעטים מזהים פתרון. רבים מזהים באופק בחירות. זהו, בלי ספק, האירוע המסוכן ביותר פוליטית לנתניהו מאז הקמת הממשלה. אפשר רק לדמיין את תלישת השערות בלשכת נתניהו. אם לא די בכך שגלנט זוכה לאמון רוב הישראלים (וביבי לא), וגלנט אינו מוחזק אחראי בידי הציבור למחדלי 7 באוקטובר (וביבי כן), הרי ששר הביטחון נטל כעת יוזמה וקבע סדר יום פוליטי מכריע לעתיד הממשלה. ביבי לא אוהב ליטול יוזמה, אבל הוא אוהב עוד פחות שנוטלים אותה עבורו.
מדוע המשבר מקרב את הפלת הממשלה? כי אם אין פשרה פוליטית על חוק הגיוס, רק בחירות יכולות להקפיא את גיוס בחורי הישיבות ולשמור על העברת התקציבים לישיבות – עד הרכבת הממשלה הבאה. זה האירוע החדש שהתרחש כאן: אם לא תושג פשרה, יש תמריץ למפלגות החרדיות ללכת לבחירות.
הטור המלא במוסף השבת, בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
