שוודיה המסכנה. בסך הכל היא רצתה לארח שוב, בפעם השביעית – ובפעם השלישית בעיר מאלמו – את תחרות האירוויזיון. מאה אלף מבקרים, מסיבה בינלאומית שלא נגמרת, דגלים, תרבויות, זרזיף חמצן ונצנצים לעיר אפרפרה ומנומנמת למדי. היו אפילו דיבורים על קאמבק של אבבא לרגל 50 שנה ל"ווטרלו" והזכייה הראשונה של המדינה בתחרות. השוודים מחו מהשפתיים את פירורי לחמניות הקאנלבולה, והתכוננו לשבוע של קיטש, מופעי ביזאר, מוזיקה גרועה למדי, ומספיק אלכוהול כדי לערפל את כל זה.
אבל אז הגיע 7 באוקטובר.
"בשבת, עוד לפני שידעתי מה קרה", נזכרת עירית ארלינסקי (40), ישראלית לשעבר, אם לשלושה וגננת בגן במאלמו, "כבר הייתה שיירה של מכוניות שציפצפו, ואמרתי לעצמי שזה מוזר, צפירות חתונה כל כך מוקדם בבוקר". זה לקח זמן עד שהיא הבינה שהם חוגגים את הטבח בישראל. הקרנבל הזה נמשך כל אותו יום, עם שיירות רכבים שציפצפו באקסטזה, דגלי חמאס ופלסטין ואפילו ילדים לבושים כחמאסניקים. את השינוי ארלינסקי חשה מיד, ובמקום הכי רגיש: הילדים שלה. "הלכתי להנהלה כדי להגיד להם שיטפלו בבריונות שעובר הבן שלי בבית הספר, פיזית ומילולית", היא אומרת. "הפכתי שולחנות. אחרי יומיים באו אליי אנשים מהרווחה לבדוק למה אני עצבנית".
אלפי מוסלמים שחיים במאלמו השתתפו בחגיגות הדמים האלו ובהפגנות האנטי־ישראליות שמתרחשות במאלמו מאז. ופתאום, כולם שכחו מהקאמבק של אבבא, והמציאות המזרח תיכונית הוזרקה ישירות לתוך אירוע שכל מהותו הוא אסקפיזם. "התחרות הפכה למציאות", קובע נולס נולינג, קצין התקשורת של משטרת מאלמו, שם הבינו שאחרי 7 באוקטובר אירוויזיון בעיר הכי מוסלמית בשוודיה, זה חתיכת כאב ראש. "המודיעין שלנו עובד בלי הפסקה בצורה מסורתית, ובעיקר ברשתות חברתיות".
ולמה אתם מצפים?
"אנחנו יודעים בוודאות שיהיו פה הפגנות ענק. אנחנו מצפים להפגנות נגד ישראל עם מוסלמים, אנשי שמאל, אנשי BDS ואנרכיסטים שיגיעו מכל אירופה. בנוסף, אנחנו חוששים גם מהגעה של אנשי פוטין שינסו לפגוע בתדמית של שוודיה אחרי שהצטרפנו לנאט"ו, ואנחנו מתכוננים גם לימין הקיצוני, שיבוא לשרוף את הקוראן ולעשות פרובוקציות. אנחנו לא מתכוננים לתחרות מוזיקה, אלא לשדה קרב".
אז איך מתכוננים לשדה קרב כזה?
"אנחנו ערוכים לכל תרחיש, גם של ירי או פצצה או חטופים. יש לנו את הכלים ואת האנשים לטפל בזה. יהיו פה אלפי שוטרים מכל רחבי המדינה לסייע באבטחה. אבל אם המודיעין והמשטרה הפדרלית יגלו שיש איום קונקרטי – אדם אחד או יותר בעל אמצעים, כוונה ומטרה – אז נעלה לדרגת איום מספר חמש שמעולם לא הייתה פה".
ואז?
"ואז כמעט הכל מתבטל".
"בדרך כלל, נסיעה לאירוויזיון היא נסיעה שאנשים רבים עליה", אמר לי חבר מהמשלחת הישראלית שביקש לשמור על עילום שם. "הפעם כולם בורחים. לא רוצים לנסוע למאלמו כי זו עיר קשה ומוסלמית ולא נעימה. כולם יודעים שזה יהיה מסע של מלון־אולם, הופעות־מלון, בלי שום זמן חופשי, בלי מסיבה ישראלית מסורתית, המסיבה שהיא הכי מבוקשת באירוויזיון כל שנה, והאווירה היא אווירה של באסה. פשוט באסה, ולא רק בשבילנו".
אז בשביל מי עוד?
"גם בשביל עדן (גולן, הנציגה הישראלית בתחרות – ז"א), שעבדה כל החיים שלה לרגע הזה. ועכשיו, במקום לשיר שיר ולהתחרות, היא נזרקת לתוך שדה קרב הסברתי".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
