עזבו מי אשם ומי לא, אני שואל סתם ברמה האנושית: האם יש לנתניהו רגעים שבהם הוא נזכר מה עברנו וממש מצטמרר? האם יש לו רגעים שבהם הוא נזכר בדברים שאני יודע שהוא ראה ושמע (והציבור לא נחשף אליהם) לגבי החטופים, ולא מצליח לישון? האם הוא חושב על התצפיתניות שמעל 400 יום מוחזקות בכלוב ומזיל דמעה? זה שובר אותו לפעמים?
אתם מבינים, אני לא מאלה שמקבלים את זה שבגללו אין עסקה. זה הרי לא שבצד השני מתחננים שרק נבוא וניקח את הילדים שלנו בחזרה. אני גם לא טוען חלילה שלא אכפת לו. אבל אני כן תוהה ביני לבין עצמי עד כמה אכפת לו. נניח מאחת עד עשר, כמה זה מכאיב לו שיש חטופים בעזה. וכמה זה ביחס לדברים אחרים שמפריעים לו, כמו היועצת המשפטית והתאגיד.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן