דאגה לקול היהודי היא אחד מכאבי הראש שבדרך כלל נחסכים ממועמד דמוקרטי לנשיאות. מרבית היהודים האמריקאים הם ליברלים ורפורמים, והחיבור שלהם לדמוקרטים ארוך שנים ודי טבעי, למרות שבמבט רחב אפשר לראות ירידה הדרגתית באחוזי ההצבעה הכמעט אוטומטיים שלהם. 90 אחוז מיהדות ארה״ב הצביעו לפרנקלין רוזוולט, 82 אחוז לג'ון קנדי, 80 אחוז לביל קלינטון, 78 אחוז לברק אובמה, 71 אחוז להילארי קלינטון ו־68 אחוז לביידן ב־2020. למרות חלקם הקטן מאוד באוכלוסייה (2.4 אחוזים, שהופכים ל־4.5 אחוזים כשמחשיבים את מי שגם מזדהים כיהודים), ליהודים יש משקל משמעותי מאוד בחברה האמריקאית על כל חלקיה. גם בפוליטיקה האמריקאית יש לקול היהודי הקטן משקל של ממש, ויש לו חשיבות גדולה מאוד עבור הדמוקרטים.
ב־6 באוקטובר לא הייתה שום סיבה לחשוב שמשהו מזה עומד להשתנות, וגם בשבועות שאחרי 7 באוקטובר נשאה יהדות אמריקה עיניים לג׳ו ביידן והודתה לו על תמיכה ללא תנאים ואמפתיה אינסופית. אבל האווירה בארה"ב השתנתה מהר מאוד וביידן מצא עצמו בצרות מבית, תקוע בין חלקי הבסיס של המפלגה הדמוקרטית - הצד הפרו־ישראלי, המבוגר יותר, מול צעירים ופרוגרסיביים שהחיבור שלהם לישראל רופף או לא קיים, או במקרים לא מעטים, פשוט טובל בטינה עמוקה. נבחרי ציבור ומצביעים דמוקרטים סיפרו על תחושת "בגידה" מצד מי שנחשבו כבעלי ברית פרוגרסיביים ו"אובדן בית פוליטי". כשהתחילו להגיע לבית הלבן מיילים מודאגים מתורמים יהודים בכירים, החלו הניסיונות למזער נזקים.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
