ייתכן שכאשר המוסף הזה יגיע לידי הקורא, התגובה הצבאית הישראלית על התקיפה האיראנית תהיה מאחורינו; ייתכן שלא. כל פעולה צבאית יזומה של ישראל כרוכה בהרבה התלבטויות, ממצב העננות בשמיים וקרבת ליל הסדר ועד מצב הרוח שלהאייתוללה בקום ושל הנשיא בבית הלבן. כך או כך, המעבר של איראן להתקפה ישירה, גלויה, נגד מטרות בישראל פותחת דף חדש במלחמה בין שתי המדינות.
אחד ממקבלי ההחלטות המרכזיים ביקש להסביר מדוע הוא מצדיק פעולה צבאית עכשיו אבל חותר לפעולה שתהיה נקודתית, מוגבלת ומושכלת. הוא המחיש את דעתו בסיפור נפלא מהתנ"ך. אני ממליץ לקוראים
לפתוח את ספר שמואל א', פרק כ"ד.
המלך שאול ביקש להרוג את דוד. הוא ניהל אחריו מרדף. יום אחד נכנסו שאול ולוחמיו למערה שבה הסתתרו דוד ולוחמיו. "ויאמרו אנשי דוד אליו, הנה היום אשר אמר ה' אליך הנה אנוכי נותן את אויבך בידיך". במילים אחרות: הרוג אותו. יש לך הזדמנות. אבל לדוד היו תוכניות אחרות. הוא התקרב אל שאול וכרת בחשאי את כנף המעיל שלו. שאול לא הרגיש בנזק, קם והלך, ואז דוד הופיע מאחוריו, ניפנף בפיסת הבגד ואמר: "הנה היום הזה ראו עיניך... בכורתי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה".
שאול, כך גרסת התנ"ך, התרשם עמוקות מהמחווה. השניים התפייסו. אין שום ביטחון שכך תגיב איראן על הפעולה הישראלית. אמ"ן טעה בהערכת התגובה האיראנית לחיסול הגנרל זאהדי בדמשק; הוא יכול לטעות שוב. הטור המלא של נחום ברנע מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן