כן, יש שעון. לא שעון לריסוק הזרוע הצבאית; זה עניין שיכול לקחת חודשים ויותר מכך. שעון שמתקתק לסוף השלב הקרקעי האינטנסיבי, "העצים", כמו שאומרים בצה"ל. הבית הלבן, דווח לשרי הקבינט השבוע, לא הציג תאריך. אבל בצה"ל מדברים על ינואר, בשאיפה לכל הפחות לסוף ינואר. אם זה תלוי בצה"ל, עד אז ישראל צריכה להחזיק בשליטה מוחלטת בצפון הרצועה – כפי שראינו השבוע, עניין קשה וכבד דמים – להשיג הישגים יוצאי דופן בחאן־יונס, ואולי להגיע לנקודות דרומיות משם.
במקביל, השטח משתנה. שג'עייה המקוללת כבר לא תחזור לעצמה. השבוע ירד לשם אלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן, אחרי הקרב הקשה שבו נפלו תשעה לוחמים, בעיקר מחטיבת גולני, בראשם המג"ד תומר גרינברג ז"ל. "אתם דור הניצחון", הוא אמר ללוחמים. זמן קצר לאחר מכן החלה פעולת כלים הנדסיים כבדים במערב שג'עייה. השכונה/עיר הזו צפויה להפוך קטנה יותר, דחוקה יותר מערבה. כלי ה־D9 עובדים בקצב ומבצעים, כחלק מהמבצע, הריסה נרחבת של מבנים. למעשה, הם עובדים לאורך כל גבול הרצועה. פיקוד הדרום נחוש שלא יקומו יותר מגדלי שמירה, לא יהיו תצפיות, לא תהיה התקרבות לגדר. במקביל, הרמטכ"ל אישר לראש אגף תכנון האלוף אייל הראל להקים מינהלת צבאית לשיקום אזור העוטף. כל צורך שהוא צבאי, או רבע צבאי, צה"ל רוצה לספק במהירות ליישובי העוטף – ולפעילות הכלכלית שם, ממפעלים ועד עסקים שממשיכים לפעול. בצד אחד בונים, בצד שני הורסים.
כל זה נקרא שלב ב'. מבחינת צה"ל, בסופו חמאס מוחלש, חלקו מושמד, מנגנוני הפיקוד והשליטה שלו סובלים מפגיעה משמעותית. מי יודע, אולי סינוואר או מוחמד דף יחוסלו. אך חמאס קיים בהחלט בדרום הרצועה, אין להכחיש זאת.  
ואז, אני שואל את הדרג המדיני והצבאי – מה אז? הטור המלא במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן