אחרי השבת השחורה נלכדו בישראל אלפי מחבלים - נוח'בה, חמושים מארגונים אחרים, וגם אזרחים־בוזזים שחדרו לארץ וחלקם ביצעו פשעים מזעזעים. כשצה"ל נכנס לרצועה, המספר הזה התעצם פי כמה. למרות ההתרעות של מערכת הביטחון לשר הממונה בן גביר, שב"ס לא היה ערוך לקלוט את כמות העצירים האדירה הזו. לכן נוצר צורך דחוף במתקן כליאה צבאי, שאליו יגיע זרם העצורים. בשדה תימן, מחנה המרוחק רק כמה ק"מ מבאר־שבע, יש כמה מתחמים, בהם בסיס של המשטרה הצבאית. בבסיס הזה הוקם כבר במהלך עופרת יצוקה וצוק איתן מתקן כליאה למחבלים. לכן, היה רק טבעי שגם הפעם ייכלאו שם מחבלים, יעברו חקירות, מיון ושיבוץ ואז יועברו למתקני שב"ס. אלא שגם עכשיו אין מקום לכולם בבתי הכלא של שב"ס, ומתקן הכליאה הזמני בשדה תימן הפך עבור מאות מחבלים למתקן קבע.
השמירה בפועל והטיפול השוטף במחבלים בשדה תימן מוטלת בעיקר על חיילי וחיילות המשטרה הצבאית ("מ"ם־צד"יקים" בעגה הצבאית, "לוחמי כליאה" בהגדרה הרשמית). הם אינם מיומנים בהתמודדות עם מחבלים מסוכנים, ולמעשה בעיקר מפטרלים בין המכלאות. בצה"ל חששו – ובצדק – שבשדה תימן יתפתחו תרחישי קיצון, כמו בריחה המונית, התקוממות או חטיפה של מ"ם־צד"יק והחזקתו כבן ערובה. גם חיפושים בתוך המכלאות עלולים להיות מסוכנים מאוד. לכן היה צורך להקים כוח ייעודי, שיקבל הכשרה לתרחישים כאלו. אף אחד לא רוצה מאות מחבלים שפרצו את הגדר ורצים חמושים לעבר באר־שבע.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן