כמו על קרח דק מהלכים הלוחמים השבים והיוצאים אל המילואים. הטראומה נוכחת בחייהם בכל מיני צורות, והיא חמקנית ומורכבת. לעיתים מתפרצת באחת, לעיתים מזדחלת. המודעות גבוהה, אבל גם האתגר גדול מתמיד. כשאין אופק לסיום הלחימה ואותם האנשים נקראים שוב ושוב לשאת בנטל, ההתמודדות הקהילתית עם טראומת המלחמה הופכת לסבוכה עד מאוד.
"אנחנו נמצאים כרגע בדרום", מספר עומר, מ"פ במילואים. "הסיפור של אלירן מזרחי נוכח כל הזמן (מזרחי הוא לוחם שהתאבד בזמן הפוגה ומשפחתו נאבקה שייקבר בבית עלמין צבאי – ח.א.ס). לפעמים מפורשות ולפעמים ברמז. בסוף, אנחנו יודעים שכולנו קבוצת סיכון. אפשר לצחוק על זה, אפשר ללכת לקב"ן לפעמים, אבל מה שמפחיד זה שהנזק הוא מתמשך ומתהווה. כל אירוע אובדני הוא טריגר שדורש מאיתנו להיעצר ולוודא שזה לא דוחף את אחד החברים מעבר לקצה. לא פעם קשה להניח את האצבע ולהבין מתי הקושי הוא משהו יותר רציני שדורש התערבות.
הטור המלא של חן ארצי סרור מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
