אצל נופר זוהר מתחילים את ההכנות אחרי פורים, אבל על פי לי גיל, מנהלת התוכן של FOODISH, אגף הקולינריה של אנו - מוזיאון העם היהודי בתל־אביב, יש כמה השערות בנוגע למתי התחילו חגיגות המימונה בקהילה היהודית במרוקו. "ההיסטוריונים חיים זאב הירשברג ויגאל בן־נון סבורים כי המימונה החלה כחג הקשור למחזור החיים החקלאי של השבטים הברברים במרוקו שסגדו לשדת מזל, או לבני הגנאווה, זרם איסלאמי אלילי, שסגדו לאלה מימונה. חלק מהפולחן כלל שולחן שעליו הונחה תוצרת חקלאית - קערת קמח שבתוכה מניחים ביצים ותרמילי פול, שיבולים, קנקן חלב וצנצנת ובה דג חי - מנהגים הנשמרים עד היום. יהודי מרוקו אימצו את החג, ועם הזמן יצקו לתוכו משמעויות חדשות, המעוגנות באמונה היהודית", אומרת גיל.
לדבריה, כיוון שלפי המסורת המקראית ניסן הוא החודש הראשון בשנה, המימונה הפכה למעין ראש השנה שני. וממש כמו בראש השנה המתקיים בתשרי, על שולחן החג האביבי עולים מאכלים המסמלים את השפע והטוב שאנחנו מאחלים לעצמנו. בקרב יוצאי מרוקו, בערב המימונה לא נהוג לאכול בשר או מאכלים בעלי טעם או צבע "שליליים" - חמוצים, מלוחים או כהים, כמו קפה שחור - והכיבוד הוא על טהרת המתוק - ריבות מסוגים שונים; ז'בן, נוגט המבוסס על קציפת ביצים מתוקה; עוגיות המבוססות על קוקוס או אגוזים מסוגים שונים, ומרציפנים בכל צורה וצבע אפשריים.
חלק מיוצאי מרוקו מספרים שחגיגות המימונה כללו חילופי פחמימות עם השכנים המוסלמים - היהודים מסרו להם את שאריות המצות שנותרו מפסח וקנו מהם קמח, ממנו הכינו את המופלטות הראשונות שאחרי החג.
אותן מופלטות היו החמץ היחיד שעלה על שולחן המימונה - מעדנים אחרים כמו ספינג', שבקייה, גריוז' ועוד הם תוספות מאוחרות, שנכנסו לתפריט רק בישראל.
כל הסיפורים והמתכונים מחכים במוסף "מסלול" בגיליון החג של ידיעות אחרונות. לרכישת מנוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 11:41, 25.04.24
