הנסיבות הפכו את דוח האסון במירון לנבואה רטרואקטיבית: הוא גם חורץ את דינו על מה שהיה וגם מנבא את מה שיהיה, בתום החקירה של מחדלי 7 באוקטובר. ההצצה לעתיד מרתקת. במישור אחד, היא מציעה תרופה מצוינת נגד ציפיות יתר. ועדת חקירה לא תוציא אותנו מהבור שנפלנו לתוכו באותה שבת. אנחנו זקוקים להרבה יותר מוועדה, והרבה יותר מהר. במישור אחר, ההצצה מבהילה. הדחיינות, הרשלנות, הקונספציה, הבריחה מאחריות, השיקולים הזרים, העדפת הנוחותהפוליטית על טובת המדינה - כל הקלקולים שמתאר הדוח כמרכיבים קטלניים בסיפור מירון, קיימים גם בסיפור 7 באוקטובר, ולא פחות מזה בהתנהלות הממשלה מאז 7 באוקטובר.
שום דבר לא השתנה: הכתובת עדיין על הקיר, כתובה בדמם של 45 חרדים שהופקרו ונהרגו במירון, כתובה בדמם של כ־1,200 אזרחים וחיילים שהופקרו ונהרגו בעוטף.
את העונש הכבד ביותר הטיל דוח מירון על הש"ג. צריך לקוות שהדוח הזה, וגם הבא, לא יסיימו את חייהם כמעצור לדלת.
הטור המלא של נחום ברנע מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
