המשוררת בכל סרלואי היא אישה מרובת ניגודים. מגיעה מלב הציונות הדתית השמרנית, אך בעלת יסוד רדיקלי בועט — גם בכתיבה שלה וגם בתפיסת העולם. משמיעה קול פמיניסטי חד־משמעי וקול הלכתי ותורני ברור. כל הסתירות הללו מתיישבות באופן מרהיב בכתיבה של בכל, שרואה בחיכוך הזדמנות. ספר המסות שלה, "משקל עודף" (כנרת זמורה דביר) יוצא בימים אלו ומשקף את הכפילות התמידית שבמבטה.
"גדלתי בקריית משה, נולדתי שם, שזו שכונה בתוך ירושלים שצמודה לישיבת מרכז הרב, שההורים שלי גרו בה. גדלתי בעולם מאוד ברור, ועבור ילדים יש בזה משהו שמשרה ביטחון. יש אנחנו והם, שחור ולבן. אנחנו בקושי הכרנו חילונים, אבל הגישה הבסיסית הייתה שאנחנו צודקים. אנחנו צודקים בכל ואחרים פשוט עוד לא מבינים את זה. אלו משפטים שממש שמעתי במפורש. אבל אם רבנים משדרים שהם יודעים הכל, ואתה פונה אליהם מתוך ידיעה שהם יודעים הכל, זה מייצר ניתוק והקצנה. נוער הגבעות זה ביטוי בוטה של התפיסה הזו. אני חושבת שבפלגים בחברה הציונית-דתית הביטחון הזה שהאמת אצלך הרבה יותר מוקצן מכל חברה אחרת. אני אישית לא יכולתי לסבול את זה, כי העולם שלי מלכתחילה היה סדוק".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן