כמעט כל בוקר אני קמה וחושבת על אחד הרגעים שקרו לי בתקופת ההתנדבות ההיא. זה היה כשאמא של חטופה אמרה לי שהיא מחפשת דירה בתל־אביב כדי להיות קרובה לקריה ולכיכר החטופים. בו ברגע הרחבתי את המיזם גם לחיפושי דירות ופירסמתי את הפנייה בחשבון הטוויטר שלי.
שנייה אחר כך כבר הגיעה אליי פנייה מעיתונאי ימני מפורסם מאוד. הוא התנדב לתרום לאמא של החטופה את הדירה המרווחת שלו במרכז, וכששאלתי לכמה זמן הוא כתב לי, "בלתי מוגבל, כמה שהיא רוצה וצריכה". לא חלפה עוד שנייה, ופנה אליי עוד עיתונאי מפורסם, הפעם מהשמאל. הוא התנדב לתרום לאמא הזו 3,000 שקל כדי "שתוכל לקנות בגדים חדשים ולא להסתמך על יד שנייה".
עכשיו, אני לא יכולה להדגיש כמה שני העיתונאים האלו ידועים לכולנו. כמה פעמים כעסנו על אחד מהם והכפשנו את שמו ברשתות. לסלב האקטואליה מהימין החברים השמאלניים שלי קוראים "שופר מתועב" וטוענים שנתניהו משלם לו משכורת. גם הסלב מהשמאל גורף ערימות של שנאה מהחברים הימניים שלי. הם מכנים אותו "קפלניסט בוגד" וטוענים שהטבח קרה בגלל "הקריאות להשתמטות" שלו. ובכל זאת, שני האנשים האלו, שרבים אחד עם השני לא מעט בתוכניות טלוויזיה, פנו אליי ממש באותו רגע. זה כאילו שמתחת לכל הריבים הם תאומים שחולקים לב ענק. שניהם, אגב, התעקשו באותה נשימה שאני בחיים לא אספר לאיש את השם שלהם.
אחרי תקופה קצרה מדי של אחדות מזויפת וסגידה קולקטיבית לקושמרו ואלמוג בוקר, הרשתות חזרו סוף־סוף להיות מה שהן תמיד, חור ביוב תוסס של ריבים ומדון. הימנים שוב חוזרים להאשמות שכל השמאלנים בוגדים ורוצים לעשות שלום עם המחבלים האנסים האלו, והשמאלנים שוב צווחים עליהם שהם כת של ביביסטים שטופי מוח. אישית זה חונק לי את הנשמה לשבת מול הפיד ולראות איך שום דבר לא השתנה, איך זה בכלל לא החיטה, זו השנאה שצומחת שוב.
הטור המלא של דנה ספקטור במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 10:49, 21.12.23
