דן, אתה זוכר שרן ואני עשינו חזרות אצלנו בבית להופעה משותפת איתך? ואני אמרתי "בטח לא בא לך לנגן את 'גידי' או את 'בך לא נוגע' בפעם המיליון". ואתה אמרת "מה קורה לך? בטח שאני אעשה את מה שאנשים אוהבים לשמוע, אני בא כדי לשמח אותם, לא כדי לנסות חומר חדש". ואחרי זה שלפת את הגיטרה שלך וניגנת לנו קצת על הספה המרופטת שלנו, וזה היה מדהים, לקבל הופעה ביתית כזאת ממך, כי נשמעת מוגבר גם בלי מערכת הגברה, שרת מתוך לב עוצמתי. וקצת הרגשתי פתאום איזה חסד של הזמן, שאתה ורן סוגרים מעגל, ואיך השנים והילדים עשו לכולנו נקי ושלם.
לא רדפת כבוד או החזקת מעצמך חשוב לרגע, ובכל זאת, ברגע הפרידה ממך, כל המדינה דיברה עליך, ובכתה, ונכתבו עליך כל כך הרבה הספדים. זה הצליח להפתיע אותי, אני חייבת להגיד לך, בצניעות שלך הצלחת להשכיח ממני עד כמה היית מוזיקאי מוערך. ובמקום זה חשבתי עליך רק ככה. דודן. איש מצחיק, אבא טוב. "תחשוב שזה חוץ לארץ וזה בסדר" - וזה מה שהמשפחה שלך כתבה על הזר העגול שהיא הניחה על הקבר שלך. תחשוב שזה חוץ לארץ, דן, ותחייך שם למעלה, השארת אחריך כזאת מורשת וכאלו זיכרונות טובים, שירים לפנתיאון ולחנים שיישארו לנצח. והכי חשוב לך, ואני לא חושבת שאני טועה פה, ילדים נפלאים שהם יצירת חייך. ילדים שיודעים שהם אהובים.
הטור המלא של דנה ספקטור לזכר המוזיקאי דן תורן מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן