עדי שהם וילדיה נווה (9) ויהל (4) נחטפו לעזה ושוחררו אחרי 50 יום. מאז היא מנהלת מלחמה כפולה: להחזיר את אבי המשפחה טל - שעדיין מוחזק בשבי חמאס - הביתה, ולתת מרחב ומקום לכל מה שעולה אצל הילדים, "ותאמינו לי, עולה". יו
זה התחיל כמו עוד חג בקיבוץ. עוד ביקור, כמו אינספור שכבר היו, של עדי וטל שהם עם ילדיהם נווה ויהל (יולה) בבית הוריה של עדי בקיבוץ בארי. משפחת שהם, שמתגוררת בצפון, בסך הכל רצתה להעביר את שמחת תורה עם סבא וסבתא. אחרי שעות של אימה בממ"ד המחבלים חטפו מהבית שבעה מבני המשפחה המורחבת. אביה של עדי, אבשלום (אבשל) הרן, נרצח. כך גם לילך ותרי קיפניס, הדודים של עדי, ופול, המטפל של תרי. עדי נחטפה לעזה עם ילדיה הקטנים, עם אמה שושן ועם שרון, אחותו של אבשל ובתה נעם. טל הופרד מהם, והוכנס כשהוא בריא לבגאז' של רכב אחר שאותו הבריחו המחבלים לעזה.
בסוף נובמבר, לאחר 50 ימים בשבי, שוחררו הנשים והילדים של המשפחה במסגרת העסקה. מאותו הרגע מתחיל המאבק הכפול של עדי - לדאוג לילדים ולהחזיר את טל הביתה. לצד הטיסות התכופות לחו"ל והפגישות האינטנסיביות עם כל מי שיכול להועיל, היא מתחילה לכתוב לטל. היא, שהייתה שם בעצמה, שגם ילדיה הקטנים חוו את האימה, לא תוותר על שום פעולה כדי שאהובה, אביהם, יהיה שוב איתם. זהו יומן החזרה שלה בלעדיו, והמאבק למען חזרתו - במילים שלה.
הכתבה המלאה מחכה בגיליון יום כיפור של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
