היו הרבה לוויית וגם אזכרות בימים הללו. 11 חודשים ממות ילדיהם, הורים רבים עלו לקברם כנהוג. ואני מקבל הודעות רבות ממשפחות שכולות שמבקשות כי אסייע בהנצחת בנם או בתם שנפלו בקרב או נרצחו בנובה. כותבים לי אחים שכולים וחברים שכולים ואלמנות צעירות. כולם רוצים דבר נוגע ללב כל כך, שהציבור יידע מה איבדנו, שאנשים יכירו קצת את מי שהיה ואיננו. יש כאלה שנהרגו כבר בבוקר 7 באוקטובר, ואפילו לאזכור בחדשות לא זכו אז. והמשפחות מכניסות ספרי תורה, מקימות גנים לזכרם, עושות כל מה שהן יכולות, כל מה שלאל ידן.
אז אני פונה אליכם כעת, קהל קוראי מדור זה, בבקשה: תעזרו למשפחות. אל תתעלמו מקריאתן. אל תשיבו פניהן ריקם. אם אתם רואים עמוד זיכרון באינסטגרם שהוקם לזכר חייל, תעקבו אחריו, דעו שלמשפחתו זה חשוב ומספק מעט נחמה. אם ידכם משגת ואתם רואים שמקימים ספסל או גלעד לזכר לוחם, פתחו את ליבכם. זה המעט שביכולתנו לעשות בארץ מוכת הצער הזו.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן