אולי זו ההשתחלות למיינסטרים – ואז לאופנה – של הכהניזם הבן גבירי, שמתחיל מלהפוך את אלאור אזריה לקדוש ומסיים בפריצה אלימה לשדה תימן, כי אסור יותר לחקור את עצמנו או לשאול שאלות אף פעם, כי אנחנו מעל לכל חוק ומוסר כי אנחנו יהודים.
ואולי זו ההבנה האיומה שיש בישראל לא מעט ישראלים – חלקם מאכלסים את הקואליציה – שלא מעניינים אותם יותר ישראל ועתידה, עשרות החטופים ועשרות אלפי המפונים והלוחמים הנטחנים עד דק, ובוודאי שלא מעניינות אותם השלכות פנימיות או בינלאומיות, מבחינתם יש על הפרק דברים חשובים ודחופים בהרבה. למשל יריב לוין, שמבחינתו הכי חשוב כרגע זה להחזיר לחיים את הרפורמה המשפטית, אותה שלף השבוע כמו פרנקנשטיין המחבר לחשמל מחדש את המפלצת המטולאת שלו. או בצלאל סמוטריץ', שבשבילו הכי דחוף לארגן למגזר החרדי המשך פטור גורף ומימון מלא, כי הציבור הישראלי אולי התעורר, אבל עם טייזר לרַקָּה (של נתניהו) אפשר יהיה להחזיר אותו לישון.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
