נדחסנו חמישה מבוגרים ברכב של דוד אזולאי, ראש המועצה המקומית מטולה. קר כאן עכשיו מאוד בלילות. מד הטמפרטורות ברכב הראה שבחוץ 10 מעלות, אבל אזולאי התעקש שניסע עם חלונות פתוחים כדי שחס ושלום לא נפספס את צליל השריקה המתקרב; צליל צורמני שהולך ומתגבר, המבשר את בוא הסיוט הכי גדול של המקום הזה: טיל נ"ט. כדור אש לוהט בצבע כתום שאם הוא טס לעברך אסור לנעוץ בו מבט או חלילה לקפוא במקום. צריך מיד לפרוק מהרכב ולהשתטח על הארץ ולכסות את הראש עם הידיים. גם אם האדמה בוצית ומגעילה, גם אם התפוצץ כאן צינור מים או ביוב מתמרון לא זהיר של טנק, תימרח על הארץ ותוריד את הראש. בלי היסוס או השתהות. כל שבריר שנייה יכול לעשות את ההבדל בין חיים למוות, בין לצאת מהאירוע ללא פגע או פצוע בדרגה כזו או אחרת, וגם זה אם שיחק לך המזל.
על ההגה אזולאי, במושב שליד הנהג יוסי לויט, סגן הרבש"ץ ומגדל נשירים לפרנסתו, ובמושב האחורי משמאל איתן שקלים, מנהל אגף שיפור פני העיר במושבה, שממלמל שוב ושוב "שמע ישראל" וצועק על אזולאי, ממש מתחנן, "סע בלי אורות, דוד, כבה את האורות, הם רואים אותנו!" בתגובה אזולאי סוחט עוד יותר את הדוושה, טס בין המהמורות, נכנס ברחובות באין כניסה ועונה לו בצעקה: "אי־אפשר בלי אורות, אני לא רואה כלום, חושך מצרים, שכל אחד יסתכל מהחלון שלו ויצעק אם הוא שומע או רואה טיל עף לעברנו!"
