כדי למנוע התנגשות חזיתית עם שותפיו לקואליציה מנע נתניהו במשך חודשים את קיומו של דיון מעמיק בתוכניות ליום שאחרי, הן בקבינט המורחב והן בקבינט המלחמה המצומצם. אמש אמור היה להתקיים בקבינט הדיון הראשון בנושא. זה מקשה מאוד על צה"ל, שנאלץ לנהל לחימה בכמה חזיתות מבלי לדעת מה מצפה מאחורי קו הסיום. ואמנם, הדרגים הבכירים ביותר בצבא, ובמערכת הביטחון בכלל, השמיעו באוזניו של ראש הממשלה דרישה תקיפה לקבל החלטות בעניין זה. גורם ביטחוני בכיר אמר כי "אם ניכנס לשלב ג' של הלחימה (טיהור השטח בפעולות ממוקדות – רב"י) מבלי לדעת לאן מכוונים בשלב ד' (היום שאחרי), אנחנו ניתקע בשלב ג', וזה יהיה דשדוש שאנחנו לא רוצים בו".
עם זאת, ראש הממשלה אומר בפומבי למה אינו מוכן: הוא שולל הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בעתיד הנראה לעין, והוא שולל את העברת השלטון האזרחי ברצועה לידי הרשות הפלסטינית משני טעמים: האחד, שהרשות תומכת טרור בחינוך שהיא מעניקה לילדיה ובפנסיות שהיא מעניקה למשפחות המחבלים. והשני, שהיא אינה מצליחה לשלוט במחנות הפליטים ביהודה ושומרון, כמו ג'נין וטול־כרם, וממילא לא תצליח להשתלט על הרצועה ולמנוע את חידוש המערכים הצבאיים והפעילות הצבאית מתוכה נגד ישראל, אם בידי חמאס ואם בידי ארגוני טרור קיצוניים שיקומו על חורבותיו ויהפכו את עזה לסומליה.
אבל מאחורי ההתנגדות הנחרצת לכניסת הרשות הפלסטינית לעזה עומדות הדרישות הפוליטיות של סמוטריץ', של בן גביר ושל נתניהו עצמו, שלא לחזק את הרשות ולהפוך אותה לממשלה דה־פקטו של המדינה הפלסטינית שבדרך – גם אם הרצועה תהיה מפורזת לחלוטין.
הכתבה המלאה של רון בן ישי מ"המוסף לשבת" מחכה בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 15:18, 04.01.24
