כמו שקורה לא מעט בשנה האחרונה, אני כותב שורות אלה בידיעה שיש סיכוי שכשאתם קוראים אותן, העולם שוב התהפך על ראשו. אולי תקפנו באיראן, אולי הם תקפו שוב, מי יודע. מה שאני כן יודע זה שרגע לפני יום כיפור, אני מרגיש שאנחנו צריכים לבקש סליחה מהדור הצעיר. הדור של הילדים שלי. הגיע להם יותר מאיתנו.
סליחה שבגילכם הצעיר איבדתם יותר חברים מאשר אנחנו איבדנו עד היום. סליחה על כך שכל אחד מכם, הישראלים בני ה־20, מכיר מישהו אחד לפחות שנהרג בשנה האחרונה. שמסר נפשו. באחת מהחבורות שלכם, באחת מקבוצות הווטסאפ שלכם, יש לפחות נופל אחד שאהבתם, והוא איננו. אנחנו מדינה קטנה וכמעט כל הנופלים הם בני הגיל שלכם. מה זה יעשה לנפשכם, מה זה יעשה לנשמתכם? הייתם השנה בכל כך הרבה לוויות, ביקרתם כל כך הרבה פצועים. כמה דמעות וכמה כאב, ובעיקר מחרידה ההבנה שבמשך שנים ישראל פחדה להילחם, וכשנאלצה לעשות זאת - אתם אלה ששילמתם את המחיר.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה בגיליון יום כיפור של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן