איך נתת לו ללכת?" היא אחת השאלות הפחות־חביבות על ליאת, דפני ואביה שהתאלמנו מבני זוגן, אנשי שב"כ, בקרבות הגבורה של 7 באוקטובר. הרי כל מי שהכיר את יוסי טהר, איתי יהושע ומיכאל בן משה זכרם לברכה, יודע שהם היו בלתי ניתנים לעצירה, חלק בלתי נפרד מהדנ"א הלוחמני שהפך אותם לאנשי ביטחון מצטיינים. "אף אחד לא יכול היה לעצור אותם", מצהירה אביה, בראיון המשותף של שלושתן, "אם הייתי נועלת את הבית הוא היה יורד מהחלון בסנפלינג".
החושים הדרוכים והרעל בעיניים ליוו את אנשי שירות הביטחון המסורים גם בחיי היום־יום, הרחק מפעולות מבצעיות מסכנות חיים, אפילו בנופש משפחתי רגוע. "היה לו פשוט אופי של איש שירות, טיפוס", צוחקת אביה (27), אלמנתו של מיכאל בן משה ז"ל, לוחם שב"כ משדרות שנפל ב־7 באוקטובר אחרי שיצא ביוזמתו להילחם בקיבוץ זיקים.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן