בשבת האחרונה נמאס לי משישי האחרון, שבו ישבנו כל המשפחה רוב הזמן די בדממה ולעסנו האחד לשני את קצות העצבים הרופפים בעודנו ממתינים שאיראן תנקום בנו את נקמתה המובטחת – ופשוט אמרתי לילדים: קדימה, הולכים לבריכה.
מכיוון שאני כרגע הרוברטו בניני של הבית – האבא שמסתיר מהם את העובדה שבעצם כולנו יושבים פה ומחכים למותנו בזמן שממשלת ישראל לא טורחת אפילו לדבר איתנו, אז כדאי שלפחות נעביר את הזמן בכיף עד שמישהו, מלבד השרב, יאדה או יצלה אותנו – הם התלהבו והלכו ללבוש בגדי ים. גם אני כבר נכנסתי לשלי, כשאהובתי קראה לי לרגע הצידה ודחפה לי ליד, בנוהל, את הטלפון הנייד שלה. שם ריצד איזה דיווח דחוף בטלגרם (האישה עברה לחיות בטלגרם. לדעתי יש לה שם משפחה חלופית) שהאיראנים הולכים לנקום ממש בכל רגע עכשיו, ספציפית כנראה באזור הבריכה השכונתית שלנו.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
