אני לא חושב שגנבו לי את המדינה.
קודם כל, כי מדינה זה דבר מאוד קשה לגניבה. היא קשורה ליבשת שלמה, כמעט לא קיימת דסקית ניסור עבה מספיק, וחוץ מזה, זה כבד – אפילו מדינה זעירה כמו ישראל היא משהו שלֵּךְ תסחוב, בטח בלי להיתפס. ומעבר לזה, בכל יום שבו אני מתעורר בבוקר ויוצא החוצה עם הכלבה, המדינה עוד שם (ואני אומר את זה בצער מסוים; דווקא הייתי שמח לצאת פעם עם הכלבה בבוקר ולראות שבחוץ צרפת), כך שאני יודע שגם הלילה לא גנבו.
לכן השורה בשיר ההוא של אביב גפן בטקס המשפחות בעיקר הביכה אותי. בסדר, אז הוא שר "לא יגנבו לנו את הדגל, אבל גנבו את המדינה", שזו שורה שמבטאת סנטימנט מאוד, נו, מחאתי־מבוגר. קפלניסטי־אשכנזיסטי. קולו של דור מלפני דור. אני צריך לדעת, תאמינו לי; כקפלניסט בעצמי – וגאה בזה – שמעתי עשרות מהאנשים הטובים והנהדרים שהשתתפו בכל המחאות מאז ועד היום מנסחים בדיוק את התחושה הזו, ובמילים אלה ממש: גנבו לנו את המדינה.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן