הנה מספר מילים על הרופאים העוזבים או המצויים בהתמחות־על בחו"ל: הם למדו רפואה שבע שנים, התמחו במקצוע ספציפי כמו כירורגיה, רפואה פנימית או רפואת ילדים עוד כחמש שנים, ואז עשו התמחות־על של כשלוש שנים בתת־מקצוע כמו מומי לב מולדים בילדים, או מחלות של המערכת החיסונית, או גריאטריה - והנה לנו 15 שנות לימוד. רופאים אלו הם לרוב מנהלי או סגני מנהלי מחלקות ומנהלי שירותים מקצועיים, ועזיבתם ממוטטת מערך שירות שלם המצוי תחתם ומשאירה מאות חולים ללא טיפול נאות.
במקביל, האש חורכת שדות נוספים. הידיעות אומרות כי שבעה מרצים בכירים במכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית הגיעו לקו נקודת השבר שלהם בעקבות ההפיכה המשטרית, והם עוזבים את הארץ. הסיפור שלהם הוא תמרור אזהרה לאקדמיה הישראלית כולה. נראה כי האוניברסיטאות, בנוסף לעזיבת בכירים, מתקשות גם בגיוס אנשי סגל בכירים (לרוב כמו הרופאים – ישראלים המצויים בהשתלמות בחו"ל) לפקולטות קריטיות כמו מדעי מחשב, חשמל ואלקטרוניקה, פיזיקה, כימיה והנדסה אווירונאוטית. גם אם לא מדובר עדיין בסערה אלא בבודדים, הרי כמו הידרדרות כלכלית, חברתית ומוסרית, נוצר כאן כדור שלג שלא ניתן יהיה לעצרו. “חבר מביא חבר” היא תופעה נפוצה בעולם האקדמי.
הטור המלא של פרופ' אהרן צ'חנובר מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
