זה בית מגורים בן 13 קומות ברחוב אופנהיימר ברמת אביב, מול המרכז המסחרי. לא תגידו איזו פנינת באוהאוס אדריכלית, אלא בניין רגיל למראה, כמעט זהה לאלה שסביבו. רק שלט המתכת בכניסה, ליד האינטרקום ותיבות הדואר, מספר את הסיפור. "בבית זה", נכתב בו, "חיה ויצרה המשוררת והמלחינה נעמי שמר".
אילן היה אז לוחם בסיירת שריון, שהוקמה תוך כדי הקרבות והציבה מארבים לכוחות הקומנדו המצריים שחצו את התעלה. ללי הייתה תלמידת כיתה י"א. לימים, כשתעשה סדר בעיזבונה של אמא, בין אלפי המכתבים שקיבלה ונשמרו בקופסאות קרטון באחד הארונות בבית, היא תמצא מעטפה מצהיבה. על צידה האחד כתוב: "לכ' נעמי שמר – המשוררת, תל־אביב". ללא כתובת, אפילו לא שם רחוב. ובצד האחר, פרטי השולח: "אילן בכר, ,2175076 ד"צ ,54/2000 צבא הגנה
לישראל". על המכתב עצמו תאריך: 26.12.1973.
וכעת, בסלון הבית שכתובתו אינה מופיעה על המעטפה, כמעט 50 שנה אחרי ששלח את המכתב, מקריא אותו אילן בכר בקולו הצלול, ולרגע הוא חוזר להיות החייל ההוא, בן ה-20. ואולי מעולם לא חדל להיות.
מכתבים ומפגשים, תפילות וחיבורים, סיפורים ושירים: הכתבה המלאה בגיליון המיוחד ליום הכיפורים של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 14:01, 20.09.23