הלילה הזה היה יכול לשנות את הכל. ייכתבו עליו ספרים. אם רוצים להבין מדוע הרמטכ"ל הקים צוות תחקיר חיצוני, עם רמטכ"ל וראש אמ"ן לשעבר, צריך להביט באירועים באותו לילה, שבין 6 ל־7 באוקטובר. מאז הלילה שהוביל למלחמת יום הכיפורים, לא היה אירוע כזה בצה"ל. אך במובנים רבים, מה שהתרחש בישראל לפני כשלושה חודשים היה חמור יותר. בשנה שלפני מלחמת יום הכיפורים, צה"ל נכנס ויצא מכוננות שוב ושוב מחשש למלחמה. ערב השבת השחורה, צה"ל היה בהיערכות חג. הגזרה הייתה דלילה. לא הייתה התלבטות אם חמאס הולך למלחמה; הייתה קונספציה, חד משמעית, שלא. הזלזול בחמאס ב־2023 היה גדול בהרבה מהזלזול במצרים ובסורים ב־1973.
בליל 6 באוקטובר מתחילה התרחשות ברצועת עזה. במודיעין נהוג לדבר על "סימנים מעידים" להתקפה, או מלחמה. בתחילת הלילה מתקבל סימן מעיד, כתוצאה מפעילות מבצעית שביצע השב״כ. הוא העלה חשד להתקפה קרקעית לשטח ישראל.
חובה לציין: דברים כאלה נראו בעבר – ולא הייתה כל פשיטה או פיגוע שחצה את גדר הרצועה. ולכן, מצד אחד, מתייחסים לדבר הזה ברצינות (בין היתר, ראש השב"כ מגיע למטה, ומתחיל התייעצויות), ומצד שני - אי אפשר לומר שזה סימן מוחלט לכך שעומדת להיות פשיטה קרקעית, או אפילו רק פיגוע. אל הסימן הזה מצטרפים עוד סיגנלים. מנגד עולים גם "סימנים מצננים", כאלה שמורידים את הסיכוי שמדובר בהכנה להתקפה. אני לא יודע מה הם בדיוק, אבל יכול לדמיין. מחד, פעיל חמאס שעוזב את ביתו באמצע הלילה. מאידך – שיחה שמשתמע ממנה שלא עומד לקרות שום דבר.
הטור המלא של נחום ברנע במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 17:57, 11.01.24