את התחושה שהרגיש כל ישראלי שראה את הסרטון המחריד מהמנהרה שבה הוחזקו ששת החטופים בתנאים לא אנושיים, אל"מ א' - מפקד הקומנדו הימי, שראה לא מעט ב־22 שנותיו כלוחם - הרגיש בעוצמה. הוא היה שם, במחנה הפליטים תל א־סולטאן בנפת רפיח, ולא ישכח את היום הזה לעולם. הוא מתאר את אותו יום נורא בתור "תחושה קשה מנשוא. אחד מהרגעים הקשים ביותר שחוויתי. תחושה כזו הרגשתי רק כשנפלו לי לוחמים, וברגע הזה. אנחנו נלחמים נגד פני הרוע, לא פחות מזה".
יומיים לפני כן התחושה הייתה שונה. בפעילות במנהרה סמוכה איתרו הכוחות את החטוף פרחאן אל־קאדי כשהוא חי, וחילצו אותו מתוך המנהרה. "רגע של רוממות רוח", נזכר אל"מ א'. "פתאום אתה מרגיש את כל משמעות ההישג הבלתי רגיל של להביא חטוף בחיים. אבל זה רגע קצר. שעה אחרי שהוא חולץ ופונה, אנחנו כבר היינו בלחימה בעל־קרקע. גם אחרי כזה רגע מאושר, המלחמה נמשכת. אין סוף הוליוודי".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן