ביקרתי פצועי מלחמה בהדסה הר הצופים. אני שב וממליץ לכולם לעשות זאת. להכין משהו טעים וללכת למחלקת שיקום, לשוחח עם המשפחות, להגיד תודה ללוחמים.
בהר הצופים פגשתי את תימור, שבדיוק עומד להשתחרר מהאשפוז. הוא איש ביטחון, שנפצע בעירו שדרות בקרב עם מחבלים בשבת השחורה. לידו הייתה נאווה, האחות שחבשה אותו כל החודשים האחרונים. אני שואל את תימור איפה נפצעת, והיא אומרת אני אראה לך, מרימה לו את השרוול ומצביעה על צלקות. "כמה חבשתי אותן", היא אומרת לי ומנשקת לו את הצלקות. אני לא חושב שאחות בבית חולים בדנמרק מנשקת את הצלקות של החולים שלה. אבל אנחנו בישראל, החמה והמחבקת.
איך נתגעגע אליו, היא ממשיכה בדמעות, ומספרת לי שבזמן שחבשה אותו באחד הימים הראשונים אמרה לעצמה "מה יהיה?" ותימור, ממיטת חוליו אמר לה: אל תדאגי נאווה, אנחנו ננצח. וזה עודד אותה כל כך.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן