אני מסתובב בחודשים האחרונים במחלקות שיקום, פוגש פצועים רבים ורואה כמה משמעות יש לרוח בתהליך השיקום, כמה חשוב הרצון. אז נכון, הרצון לא יצמיח רגל שנקטעה, אבל הוא יאפשר לפצוע להסתכל פחות על הרגל שאיבד ויותר על העובדה שהוא בחיים אחרי קרב עקוב מדם. הרצון והגישה החיובית יאפשרו לו להיות פחות בצער ובמחשבות על מה שהיה, ויותר בתושייה ובניסיון לצאת מהמצר ולהגשים אתגרים חדשים, גם כאלה שלפני הפציעה לא חשב לעשות. פצוע שאני מלווה שלח לי תמונה שלו בסקי. הוא קטוע רגל והוא שם, מוכיח שהשמיים הם הגבול.
הפסח הזה שאנחנו בעיצומו הגיע אלינו בזמן קשוח. בני חורין אנחנו לא; לא כל עוד אחים שלנו בשבי, לא כל עוד עשרות אלפי ישראלים מפונים מביתם, לא כשיש כל כך הרבה צער ושכול בכל פינה. אבל האמת המעט קלישאתית היא שבימים כאלה, יותר מתמיד, אנחנו זקוקים לשמחה הזו, למשפחתיות, לנורמליות, לתחושה שבכל זאת יש עוד על מה להילחם, יש בשביל מי ויש בשביל מה.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף ״7 ימים״ בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 10:57, 24.04.24
