בצפון נפתחה נגד ישראל מלחמה, והיא במגננה. במקרה של מלחמה, החשש היה מחדירה לאורך הקו של אלפי לוחמי רדואן. הפיקוד ייצב הגנה התקפית חזקה, יציבה, "הגנה שהורגת", אומרים בצה"ל. "אל תטעה", אמרו לי, "בצד השני של הגבול פחות נעים מאשר בצד הזה. עד שנסראללה קיבל החלטה אם הוא מצטרף למלחמה, יצרנו פה מספיק כוח כדי להרתיע אותו". אך תחושת הביטחון של תושבי הצפון לא מתקרבת להשתקם. הידיעה שכוח רדואן יכול לחולל טבח גדול בהרבה איננה נותנת מנוח.
בצה"ל אומרים כי חיזבאללה ספג מכות קשות, איבד יכולות חשובות. איכות התקיפות של ישראל נגד פעיליו ומתקני התשתית שלו, קובעים במערכת הביטחון, הפתיעה את הארגון; היא גורמת, מן הסתם, לחשיבה מחודשת. לצד ההישגים, העובדה ברורה: ההנחיה לפיקוד הצפון הייתה ונותרה להימנע מהסלמה שתוביל למלחמה כוללת. לשמר את הגליל כ"זירה משנית" לזירה העיקרית, שהיא עזה. בשבועיים האחרונים יש תזזית מדינית; ארה"ב וצרפת מנסות להביא מתווה לתהליך עם הלבנונים, כזה שבסופו תימנע המלחמה וחיזבאללה יעזוב את קו הגבול. במערכת הביטחון מעריכים שהסיכוי לכך קלוש ביותר. המגעים האלה נתפסים כקניית זמן להיערכות, כמו לגיטימציה, מצד ישראל. לקראת מה? לקראת סיבוב מלחמתי אפשרי עם חיזבאללה. אולי באביב.
הטור המלא במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 17:35, 21.12.23